הבחור צבי כהן, שהיה נוכח באסון במירון, היה מטרים ספורים מההמון שקרס אחד על השני ואף איבד את חברו, משה בן שלום ז"ל, שחזר בריאיון ל'קול חי': "התחלתי לרדת בירידה, הכל זרם ואז אני רואה שוטר למטה שעוצר את הזרימה והזרימה למטה נפסקה אבל למעלה ממשיכה. אנשים לא קולטים שלמטה יש חסימה ואז הלחץ שהיה גם ככה, החמיר. ובהתחלה הבטן מתכווצת מרוב צפיפות ואחרי זה החזה. ממש לא יכולתי לנשום. הייתי צריך להיאבק על חיי בשביל נשום אוויר. בנס, אחרי דקות ארוכות מאוד, לדעתי יותר מ-10 דקות אנשים קלטו למעלה שלמטה לא הולך להיפתח והתחילו לללת אחורה. אבל לאלו שלמטה כבר לא היה לאן ללכת".

בשיחה עם בצלאל קאהן במהדורת הבוקר המשיך קאהן וסיפר: "כשאנשים קלטו מה קורה כבר היה מאוחר. אני לא נפלתי כי אני באמצע, אין לי לאן, לא היה לי איך להזיז את היד אפילו מרוב הצפיפות, לא צפיפות, מחנק גמור. רק אלו שהיו מקדימה נפלו. גם אלה שעמדו היו מעליהם אנשים כי זו ירידה מאוד תלולה. הדבר הראשון שעשיתי כשנחלצתי זה לברוח אחורה. הייתי עם נשימה לא סדירה ומאוד חלש אבל הבנתי שאח שלי יכול להיות נשאר שם אז הלכתי לחפש אותו במשך כמה דקות וברגע שמצאתי אותו התיישבתי על הרצפה באפיסת כוחות ואחרי זה לקחו אותי לבית חולים. עכשיו אני בבית, שוחררתי בשישי בבוקר אחרי שהכל היה תקין".

כהן סיפר כי הוא מתקשה לעכל את מותו של חברו: "חבר שלי, משה בן שלום ז"ל לא הצליח להינצל. הייתי שם, אני התחלתי להיחנק והבנתי שהסוף שלי קרב אבל ניצלתי בסוף. חבר שלי לא הצליח להינצל. זה מחריד לחשוב שבחור כזה נעים הליכות נחנק למוות באירוע הזה. אי אפשר לעכל".